טריילר
בישראל, הפלות הוא נושא שנוי במחלוקת השזורה בגזענות ולאומנות, שכן גופן של נשים נתפס כ"רחם לאומי" התומך בגידול האוכלוסייה היהודית. פוליטיזציה זו מתחילה בשנות ה-50, ומשקפת גישה מפלה כלפי זכויות הנשים.
סינופסיס
בישראל 2025 לנשים עדיין אין זכות על גופן. בסרט "הפלה חופשית" נשים שבחרו להפסיק את הריונן שוברות את קשר השתיקה ומספרות על הטראומה, הבושה והכאב בתהליך שנלווה להחלטה להפיל, לצד תחושת ההכרח וחוסר החרטה .
ישראל היא שיאנית הילודה בעולם המערבי. כבר מהקמתה קיבל הרחם היהודי בישראל תפקיד דמוגרפי-לאומי. מהממסד הרפואי עד לזרועות השלטון , גברים החליטו וכפו על נשים את השליטה ברחמן, תוך חלוקת פרסים לאימהות שילדו מעל לעשרה ילדים, כשלצד זה נאסר על נשים לבצע הפלות.
דרך ארכיונים נדירים שתעדו את ועדות הפסקת ההריון, וסיפורים אישיים מכל גווני החברה, בהם גם של אימה של הבימאית שנאלצה לבצע הפלה "שחורה" מסכנת חיים עוד כשההפלות בישראל היו לא חוקיות, נחשפת המערכת הסבוכה, המפלה והנוקשה ששולטת בחייהן ובעתידן של נשים רבות בישראל עד היום .
הסרט זכה בפרס התחקיר בפסטיבל חיפה 24
במאית
אפרת שלום דנון היא תסריטאית ובמאית, ומפיקה של הסרט התיעודי "The Lucky Ones", קופרודוקציה ישראלית-גרמנית. בין יצירותיה נמנים הסרטים "בדרך לשם" ו"החולמות", אשר זכה בפרסים בפסטיבלים בינלאומיים. היא הייתה חברת הנהלת פורום היוצרים הדוקומנטריים בין 2012-2017 ושופטת בתחרות פיצ'ינג סטודנטים בפסטיבל דוקאביב. בנוסף, היא מרצה לקולנוע דוקומנטרי ותקשורת במכללה ירושלים וביה"ס מעלה. בטלוויזיה, ניהלה לוח שידורים וערכה תוכניות בולטות, ביניהן בערוץ 10 וערוץ טבע הדברים, ועבדה כעורכת וכתבת בעיתונות ובאינטרנט, כולל בוואלה וב"ידיעות תקשורת". היא בוגרת קמרה אובסקורה ובית ספר תיכון פרקאוף.
מפיקה
אסנת טרבלסי היא יוצרת קולנוע ופעילה חברתית, בעלת תואר בלימודי קולנוע מאוניברסיטת תל אביב. ב-2000 ייסדה את פסטיבל הסרטים הראשון לזכויות אדם בישראל/פלסטין, וב-2001 הקימה יחד עם אבי מוגרבי את מועדון הסרטים אנטי-כיבוש בסינמטק תל אביב. ב-2007 נבחרה לאחת מ-40 הנשים המשפיעות על החברה לפי "דה מרקר". לאורך הקריירה שלה, טרבלסי משלבת בין מקצועיות קולנועית לפעולה לשינוי חברתי.
